שׂרה שׁרה

על איך לכתוב ביו בספוטיפיי שממגנט מאזינים.

בדה וויס מסבירים למה המוזיקה שלך שקופה

Wed, 12 Aug 2026 06:00:00 +0000

צפיתי באחד האודישנים של The Voice

והייתי בשוק ממשהו שנראה לי שחלף לכולם מתחת לרדאר.

על הבמה עמד זמר ויוצר שבראיון שלפני שעלה לשיר,

הוא מספר שכתב והלחין לאמנים הכי גדולים בארץ

כמו עומר אדם, ליאור נרקיס, קובי פרץ וגם.. לעדן בן זקן.

סיקרן אותי לראות אם עדן תסתובב,

ובכלל תזהה את הבן אדם מאחורי אחד השירים שלה.

היא הסתובבה.

ולא היה לה מושג מי הוא.

אפשר לראות את כל הקטע הזה כאן ביוטיוב.

כתבת להיט ענק? אתה עדיין שקוף

הסיפור שלו הוא לא מקרה בודד.

זה המצב של רוב המוזיקאים בארץ:

הם בטירוף של עשייה, אבל שקופים.

אין להם קשר ישיר עם הלקוח קצה- הקהל.

העולם לא חייב לך כלום על הכישרון שלך.

אפשר להיות המוזיקאי הכי מוכשר בעולם,

לכתוב את הלהיט הכי גדול ברדיו

ואף אחד לא יידע מי הפרצוף שעומד מאחוריו.

ניקח גם למשל את הנגנים באולפן של דה וויס.

הם הנגנים הכי מקצועיים בארץ.

אבל בסופו של דבר? הם פונקציה.

אם הגיטריסט לא יגיע מחר בבוקר,

יביאו נגן אחר, ו-99.9 אחוז מהקהל בבית בכלל לא ישים לב.

מוזיקאי מספק שירות (נגינה, כתיבה, הפקה, סשנים).

המוזיקה שלו היא פונקציונלית.

אמן יוצר יש מאין, ויוצא לעולם ואומר ״ זה שלי, מי רוצה?״.

לי למשל היה בעבר עסק למוזיקה לאירועים.

ניגנו קאברים של אמנים מוכרים ומכרנו את הוואיב שאנשים חיפשו.

סיפקנו שירות מעולה, אבל היינו פונקציה.

אם היינו מתפרקים, היו מביאים הרכב אחר למחרת.

כמובן שיש המון באמצע.

יש מוזיקאים שמכניסים המון אינפוט ואופי לעבודה שלהם,

אבל מנעד האינטרפרטציה והמרחב האמנותי שלהם נשאר מוגבל לרגעי השירות.

זה בסדר גמור ולא חייבים להיות בפרונט.

אבל אלה שרוצים לבנות קריירה עצמאית לא יכולים להישאר שקופים.

הם חייבים להתייחס לעצמם כעל הלייבל של עצמם.

משהו מהשטח: קמפיין ממומן למוזיקת AI

זה בדיוק מתחבר למשהו שקורה אצלי במשרד ממש היום.

פעם ראשונה שאני עושה קמפיין ממומן

למישהו שיצר את המוזיקה שלו בעזרת בינה מלאכותית (Suno).

הוא חובב מוזיקה שלא מגיע מהתחום המקצועי

ולא ראה את עצמו נכנס להפקה מלאה של עשרות אלפי שקלים באולפן.

היה לו לחן בראש ורעיון למילים,

והוא השתמש ב-Suno בתור השותף המוזיקלי שהגשים לו את זה.

והאמת שהשיר יצא באמת טוב.

אבל מכיוון שהסאונד מגיע מ-AI,

האסטרטגיה השיווקית שאני הולך עליה כאן חייבת לעשות דבר אחד מרכזי:

האנשה מוחלטת של הקידום.

אם ההפקה מגיעה מבינה מלאכותית,

המעטפת חייבת להיות מאה אחוז בשר ודם:

במודעות ובפרסום: רואים אך ורק אותו בווידאו,

והטקסט מעל המודעה מנוסח כמסר אישי שיוצא ממנו.

בפרופיל הספוטיפיי: שמנו תמונה שלו ב-Header,

ובקרוב הוא גם יכתוב Bio אישי ומזוקק.

כל אלמנט בדרך חייב להאניש אותו,

לקרב אותו לקהל, ולהבהיר שיש פה בן אדם בשר ודם.

ואם בא לך יש לי הדרכה ביוטיוב

הקמפיין עלה ממש היום,

ויהיה מעניין לראות את תגובת השטח.

אעדכן.

שינוי דרמטי בספוטיפיי לגבי ai

המהלך הזה קורה בדיוק במקביל לעדכון חדש שספוטיפיי.

היא מתחילה לסמן, לבודד ולתייג פרופילים ושירים שנוצרו על ידי AI.

למה? כי AI יכול לייצר 10,000 שירי פופ ב-30 שניות.

מוזיקה כשלעצמה הופכת למוצר מדף מוזל וברירת מחדל.

עוד על איך

״ספוטיפיי מחסלת את מוזיקת הai״

בוידאו הזה ( אנגלית )

כשבינה מלאכותית מייצרת 10,000 שירים ב-30 שניות,

המוזיקה כשלעצמה היא כבר לא האירוע.

מה כן האירוע?

הפרצוף שלך, הזהות שלך והחיבור הישיר מול הקהל.

אי אפשר לבנות קריירה עצמאית מלהיות פונקציה שקופה מאחורי הקלעים.

חייבים לשים את עצמנו בפרונט.

לפגוש את הקהל שלנו בתוך הנייד שלהם,

במסך הקטן הזה שבידיים שלהם,

במקום הכי אישי שיש,

ובלי אף אחד שחוצץ ביננו לבינם.

וזה אפשרי היום יותר מתמיד.

שלך,

רועי

ככה זה יצא ( תמונת מסך ).

איך הגעתי לפי 4 האזנות ב-4 ימים

Tue, 04 Aug 2026 18:01:47 +0000

יש ״כלל ברזל״ שאומר שחובה להגיש את הפיץ' לספוטיפיי

לפחות שבועיים או שלושה מראש.

ויש הרבה הגיון בזה.

האלגוריתם צריך זמן ללמוד את השיר

ובנוסף שעורכי הפלייליסטים יספיקו להגיע לשיר, להאזין ולשקול.

בשבוע שעבר החלטתי לבדוק מה קורה כששוברים את הכלל הזה.

הריליס האחרון שלי היה מתוכנן ליום שישי.

הגשתי אותו ארבעה ימים לפני...

העליתי את הקובץ של הטראק ישירות ל-Gemini

וביקשתי שיאזין לקטע, ויאפיין אותו לפי שדות ההגשה בספוטיפיי לאמנים.

ביקשתי ממנו גם לכתוב את החלק בפיץ׳

שבו יש אפשרות לכתוב טקסט החופשי

בגובה העיניים, הכלה של שלושה שמות פלייליסטים.

ככה זה נראה.

נו, ואז מה קרה?

לא התקבל…

( המוזיקה בפרופיל הזה נכנסה

לכמעט כל הפלייליסטים הרשמיים הכי גדולים בנישה הזאת,

ויש לי די הרבה ניסיון בהגשות. זה הפרק על

איך להתקבל לפלייליסטים רשמיים ב-2026:

המדריך החדש למוזיקאים ).

אבל משהו אחר קרה.

בריליס רגיל שאני מוציא,

הקצב הטיפוסי בשלושה-ארבעה הימים הראשונים

עומד על משהו כמו 200 עד 300 האזנות.

רק בהמשך החודש, כשהמערכת והקמפיינים מתחילים להתייצב,

המספרים מגיעים לרוב לכמה אלפים בודדים.

הכל מהאלגוריתם של ספוטיפיי.

והפעם?

תוך ארבעה ימים בלבד הטרק הזה חצה את ה-1,300 האזנות.

פי 4 מהקצב הרגיל בימים הראשונים.

אז מה בתכלס לקחת מזה?

1. הפיץ' הוא לא טופס לבני אדם- הוא דאטה למכונה

טופס הפיץ' לא מיועד רק לעיניים של עורכים בשר ודם.

כשאנחנו מגישים פיץ', אנחנו מזינים נתונים ישירות למנוע ה-AI של ספוטיפיי.

קוראים לזה פתרון ״בעיית ההתחלה הקרה״.

כשיש שיר חדש בלי היסטוריית האזנות,

האלגוריתם לא יודע למי להציע אותו.

כשנתתי ל-Gemini לנתח את הטרק,

הוא זיהה תדרים, אווירה וז'אנרים שונים ממה שאני בד״כ מתייג.

( כי הטרק הזה הוא באמת קצת שונה מהרגיל באותו פרופיל)

ג'מיני ידע לתרגם את התדרים האלה למטא-דאטה מובנית.

גם כשהעורכים האנושיים לא מכניסים שיר שלך,

התגיות האלה נשארו צמודות לקובץ במאגר.

האלגוריתם ידע בשניות למי לדחוף אותו בפליילסטים האלגוריתמיים כמו

-Release Radar, ב-Radio וב-Discover Weekly.

2. בגרות פרופיל והנכס של האותנטיות בעידן ה-AI

הזינוק החריג הזה לא קרה בחלל ריק.

בפרופיל הזה יש כבר מעל 80 קטעים שהעליתי בשנים האחרונות.

הפרופיל ממוקד ברמה רדיקלית:

כל המוזיקה שם מבוססת לרוב על שתי גיטרות ניילון.

כשהפרופיל ממוקד, האלגוריתם מכיר את הקהל על עיוור.

( ממוצע של יותר מ-4 האזנות למאזין )

וכשהיופי והוויב מוגדרים במדויק,

זה פשוט פותח נתיב אלגוריתמי חדש בתוך אותה הנישה.

ועוד טיפ קטן אבל קריטי לעידן ה-AI:

בשניים מתוך הקטעים האחרונים שלי,

בשתי השניות הראשונות שומעים אותי מסדר את הגיטרה.

זה בכוונה.

בימים עברו הייתי חותך את הרעש הזה במיקס כדי שזה יישמע "מלוטש".

היום זה חלק בלתי נפרד מאסטרטגיה מוזיקלית ושיווקית.

בעולם שמוצף במוזיקת AI סינתטית וסטרילית,

הרעש האנושי הזה הוא מבחינתי חותמת של אמת.

אנשים מחפשים את האנושיות הזאת, והאלגוריתם מזהה את ההישארות שלהם.

3. מפת דרכים אסטרטגית מול "לקוות לטוב"

הניסוי הזה הוא לא סתם מזל של טראק אחד.

הוא נגזרת של אסטרטגיה שבניתי מראש.

לפני כמה שנים עשיתי מחקר שוק,

זיהיתי נישה בספוטיפיי שאין בה הצפה ושתואמת את המומחיות שלי,

ופתחתי כמה פרופילים ממוקדים.

זה דרש תכנון, הבנה של המרקטפלייס, ובניית סיסטם עבודה.

חבל שאני פוגש יותר מדי מוזיקאים

שלא ניגשים אסטרטגית לקידום שלהם בכלל ולספוטיפיי שלהם בפרט.

הם משקיעים בשיר, שופכים כסף על הפקה יקרה,

ואז תוהים למה זה לא זז כמו שציפו.

הם פועלים בלי מפת דרכים, בלי ודאות, ובלי סיסטם.

כשאין אסטרטגיה- ניגשים לשיווק מתוך לחץ ותקווה.

כשיש אסטרטגיה ברורה- הכל נגזר ממנה בטבעיות.

ההפקה, הוידאו, העבודה בסושיאל, והריליסים בספוטיפיי.

אם זה המצב,

הייתי ממליץ לבחון התאמה לתכניות הייעוץ

או תכנית קידום מוזיקה ב׳שׂרה שׁרה׳,

ונבדוק יחד איך לבנות למוזיקה שלך את הסיסטם הנכון.

שיהיה שקט,

רועי

לקריאת ההכרזה הרשמית של Spotify על Music Videos

בספוטיפיי הבינו את מה שרוב המוזיקאים מפספסים

Tue, 28 Jul 2026 19:19:16 +0000

כמו שהבטחתי בניוזלטר של שבוע שעבר,

הקלטתי השבוע פרק חדש בפודקאסט.

המטרה שלו פשוטה:

איך להגדיל את הקהל שלנו וליצור מעריצים אדוקים סביב המוזיקה שלנו בשיטה לא קונבנציונלית.

בעולם שמוצף בתוכן אוטומטי וב-AI,

האסטרטגיה שאני מציג בפרק הזה

היא מבחינתי ה"אנטי-ווירוס" הכי חזק שיש לנו כמוזיקאים.

איך לבלוט מעל אלפי מוזיקאים ולייצר יתרון לא הוגן

בימים שבהם עולים 150,000 שירים חדשים בכל יום לרשתות,

לנסות "לדחוף" שיר לפי ז'אנר צר זה ללכת עם הראש בקיר.

כדי לנצח את המשחק הזה,

אנחנו חייבים לייצר לעצמנו ״יתרון לא הוגן״.

חשיבה מחוץ לקופסה שלוקחת את מה שכבר הקלטנו באולפן,

ומציבה אותו בתוך הקשר שאי אפשר להתעלם ממנו.

בפרק החדש פיצחתי, עם קייס סטאדי מתכנית הליווי של שרה, איך בדיוק עוברים מחשיבה צרה של "שיר"

לבניית מערכת שלמה שמביאה תוצאות בשטח.

אני מדבר שם על:

"הטיקי-טאקה השיווקי": למה לרוץ בקו ישר אל השוער זו הטעות הכי נפוצה בקידום מוזיקה, ואיך מייצרים תנועה עקיפה שמגדילה דרמטית את זמן ההאזנה.
המעבר מקטגוריית בידור לקטגוריה פונקציונלית: איך לוקחים מוזיקה נישתית ומחברים אותה למכנה משותף ענק כדי להגיע לקהל רחב בהרבה.
המתמטיקה של הקהל (Top of the Funnel): מה נוכל ללמוד מהמוזיקאי באד באני (Bad Bunny) וההופעה שלו בסופרבול על הרחבת הקהל שלנו.
תרגיל מחשבתי פרקטי: 3 שאלות מנחות (ממליץ לקחת דף ועט) שיעזרו לפצח את הריליס הקרוב כבר היום.

להאזנה לפרק 130 בפודקאסט

ספוטיפיי מבינה את מה שרוב המוזיקאים עדיין מפספסים

אם כבר מדברים על לצאת מגבולות האודיו היבש
שווה לשים לב מה קורה בימים אלה בתוך Spotify.

הענקית השוודית מרחיבה את פיצ'ר ה-Music Videos שלה באפליקציה
(גרסת בטא שנפתחה ל-100,000 אמנים ראשונים וממשיכה להתרחב).

לא מדובר רק ב-Canvas הקצר של ה-8 שניות,
אלא ביכולת להעלות קליפים מלאים, ביצועים חיים, גרסאות אקוסטיות ומאחורי הקלעים ישירות לתוך עמוד השיר.

למה ספוטיפיי עושה את זה?

כי אפילו הם הבינו: צלילים בלבד כבר לא מספיקים כדי להחזיק קהל.

ספוטיפיי נלחמת ראש בראש מול טיקטוק ויוטיוב על תשומת הלב.

היא מבינה שמאזין שרק שומע שיר ברקע ימשיך הלאה.

אבל מאזין שרואה אותנו מנגנים, מרגיש את האווירה ונחשף לעולם הוויזואלי שלנו הופך למעריץ שנשאר.

זה בדיוק מתקשר למה שדיברתי עליו בפרק:

הווידאו בספוטיפיי הוא נקודת המפגש שזהות המוזיקאי נחשפת בה,

וזה מה שהופך את המוזיקה שלך מסאונד חולף למותג יציב.

ההרצאה שכל המוזיקאים ( לדעתי ) חייבים לראות

מי שמחפשים קול שפוי ומבריק בתוך הבלגן של הבינה המלאכותית,

חייבים להכיר את ג'ק קונטי (Jack Conte).

למי שלא מכיר:

ג'ק הוא גם מוזיקאי ותיק (מההרכבים Pomplamoose ו-Scary Pockets)

וגם המייסד והמנכ"ל של פלטפורמת Patreon.

במילים אחרות, בחור שחי ונושם את כלכלת היוצרים והמוזיקה העצמאית ברמות הגבוהות ביותר בעולם.

ג'ק שחרר עכשיו הרצאה מרתקת בשם:

"Why I'm (sort of) not worried about AI"

לצפייה בהרצאה שלו ביוטיוב

למה ההרצאה הזו רלוונטית עכשיו?

קודם כל, בגלל הסגנון המיוחד שלו להעביר רעיונות…

וכי בזמן שכולם בפאניקה מזה שרובוטים מייצרים שירים ב-10 שניות,

ג'ק מראה בדיוק למה האלגוריתם וה-AI לא יכולים להחליף את מה שאנחנו עושים.

התובנה המרכזית שלו היא שקהל לא משלם רק על "תדרים של אודיו".

קהל משלם על הקשר, אנושיות, כוונה וסיפור.

כשבונים מערכת יחסים ונוכחות אמיתית, ה-AI הופך ממאיים לכלי שולי בלבד.

השורה התחתונה:

אפשר להמשיך לשחרר שירים לתוך הים הדיגיטלי ולצפות לנס.

ואפשר להתחיל לבנות סיסטם עצמאי שמביא תוצאות.

שיהיה שקט,

רועי

השיטה החדשה של המוזיקאים הישראלים בספוטיפיי

Tue, 21 Jul 2026 10:48:47 +0000

מוזיקאים נמצאים היום בעיצומה של מלחמה.

לא מלחמה על אוזניים, אלא מלחמה על הוכחת קיום.

בשנה האחרונה אנחנו מוצפים בטראקים יותר מדי מושלמים

שנוצרים בשלוש שניות בלחיצת כפתור ב-Suno ואחרים.

פלטפורמות הסטרימינג ההפצה מתחילות להגיב.

TIDAL, למשל, כבר החליטה

ששירים שנוצרו 100% על ידי בינה מלאכותית לא יקבלו תמלוגים.

זה מה שהם כתבו.

כשהסאונד המקצועי הפך למשהו זול ונגיש כמו מים מהברז,

המאבק של השנה הוא כבר לא על "מי נשמע יותר מבריק באולפן".

המאבק הוא על אנושיות.

המאזינים מותקפים ברעש דיגיטלי.

הם לא מחפשים עוד תפקיד שיושב בול על הגריד.

הם מחפשים ״סימן חיים״.

וזה מתכתב יפה בעיני

עם מה שאני רואה בשטח בתקופה האחרונה.

וזה אלבומי לייב.

(וגילוי נאות: לא עשיתי על זה מחקר אמפירי בסטנפורד, פשוט יש לי עיניים, אוזניים ופרופיל ספוטיפיי פעיל)

נסתכל רגע על מה שקורה מסביב עם לינקים לאלבומים.

נעזוב את זה שפאר טסי כבר כמה שנים משחרר בעקביות סינגלים חיים ממופעי ענק בקיסריה ומפארק הירקון ישירות לסטרימינג.

שלמה ארצי הוציא בספטמבר האחרון לייב מהברבי.

יושי הקליט את האלבום האחרון שלו ׳מועדון׳ בלייב סשן חם באולפן.

ליהי טולדנו אפילו הוציא שני אלבומי לייב רק השנה בברבי ועוד אחד.

ויש גם את יובל דיין..

הקיצר,

נראה לי שהבנת.

למה זה?

כי הקלטת לייב או ביצוע אקוסטי היא תעודת זהות אנושית.

היא הוכחת קיום שאי אפשר לחקות בשום קוד.

חוץ מזה, מדובר באסטרטגיה עסקית ואלגוריתמית נבונה.

קודם כל,

זו הדרך הכי חכמה להגדיל את הקטלוג במינימום עלות.

במקום לשרוף 15,000 ש"ח על שיר בהפקת אולפן מלוטשת מאפס,

מייצרים גרסאות חיות ואקוסטיות שמגדילות את הקטלוג והופכות לנכס מניב.

דבר שני, זה טוב לאלגוריתם של ספוטיפיי.

כשאנחנו מוציאים גרסת לייב או גרסה אקוסטית לאותו השיר,

כל גרסה מקבלת קוד מזהה ייחודי (קוד ISRC).

מה זה אומר בתכלס?

יותר האזנות למוזיקה שלך ויותר האזנות לכל שיר על כל גרסאותיו וכל אחת מהן מבחינת ספוטיפיי היא טראק מניב חדש וייחודי.

זה מוביל אותי לתובנה ש:

המוזיקה היום היא כבר לא המוצר.

היא הפסקול של המיתוג האישי שלנו.

אנשים לא נקשרים לקובץ MP3.

הם נקשרים לאדם, לסיפור ולתחושה.

המיתוג והאנושיות שלנו הם מה שמשאיר אותם בפנים.

ואני מתכנן להקליט פרק בפודקאסט

שמאמין שייצא עד שבוע הבא,

על איך תכלס לחזק את החיבור של הקהל אליך ואל המוזיקה שלך

( מבוסס מהשטח ומתכנית הליווי מוזיקאים של ׳שרה׳ ).

נ.ב- צפית בקייס סטאדי הישראלי של ׳מ-0 ל-20,000 מאזינים תוך חודש׳?

שלך,

רועי

תכנית הליווי אחד על אחד של ׳שׂרה שׁרה׳.

מאפס לעשרים אלף מאזינים ישראליים תוך חודש

Mon, 13 Jul 2026 16:51:28 +0000

יש יותר מדי ח׳ברה מאיתנו

שחיים באשליית הגרופון.

מוציאים שיר,

שופכים אלפי שקלים על קמפיינים ממומנים במטא,

מקבלים כמה קליקים ריקים של אנשים שגוללים הלאה,

ואז כשהתקציב נגמר, השקט חוזר.

השיר מת.

והם חוזרים להתבאס על האלגוריתם של ספוטיפיי.

אני מקווה שהפרק החדש בפודקאסט של שרה (129)

יפרק את הלופ המנטלי הזה לגזרים.

הבאתי קייס סטאדי אמיתי,

עם נתונים חשופים לחלוטין מהשטח, של מוזיקאי ישראלי עצמאי

שאני מלווה בחודשים האחרונים במסגרת

הוא הוציא ריליס ראשון

אחרי הרבה שנים של שקט מוחלט.

ותוך חודש אחד בלבד הגיע ל- 20,137 מאזינים חודשיים ייחודיים.

בלי להוציא שקל אחד על קידום ממומן.

הסיסטם הזה יושב בדיוק

על מה שהניוזלטר הזה מדבר עליו כבר שנים,

מה שקראתי לו ׳מודל העץ׳.

בפרק החדש אני מביא את הקייס סטאדי

ומראה את הגרפים מספוטיפיי לאמנים,

ואת הדרך שבה האלגוריתם של ספוטיפיי

יכול לעבוד בשבילנו בחינם, במקום לרדוף אחריו.

להאזנה לפרק מס׳ 129 המלא בפלטפורמה שנוחה לך.

ואם עדיין לא ראית את ההדרכה המלאה על מודל העץ,

שמתי לך לינק ישיר גם אליה

( כי חבל להמשיך לבנות בתים על אדמה שכורה ).

לצפייה בהדרכה החינמית על מודל העץ ובניית קהל משלך.

בסוף, מוזיקה היא רגש,

אבל בניית קריירה היא פיזיקה פשוטה של תשומת לב.

אשמח לשמוע ממך היכן זה פוגש אותך,

אני משתדל לקרוא את כל התגובות.

שלך,

רועי

איך לקדם שיר עם הטריק הפסיכולוגי הזה

Mon, 29 Jun 2026 16:21:34 +0000

אנשים לא קונים מוזיקה.

הם קונים מה שהמוזיקה עושה להם.

בפסיכולוגיה של השיווק קוראים לזה ׳הערך הנתפס׳ (Perceived Value).

והיא כמעט אף פעם לא נקבעת רק על ידי הצלילים.

לפני כמה ימים הלכתי להופעה של קורי וונג (Cory Wong).

גיטריסט פאנק מעולה שמתפוצץ בספוטיפיי.

תכלס, הכרתי את השם שלו עוד לפני כן.

הבעיה שהמפגש הראשוני שלי איתו בספוטיפיי היה פרווה מבחינתי.

משהו שם פחות תפס אותי.

האודיו הרגיש יבש. פלסטיק.

אבל בלייב? באופליין? בום.

ככה זה נראה והרגיש:

Instagram post

״חוויית משתמש״ שלי הייתה אחרת לגמרי.

הסאונד עבר ישר לתוך הגוף, הקיק של התופים בבטן.

כל נגן בסקציה של הכלי נשיפה נתן שואו, זז, תקשר עם הקהל.

יש מקרים שבהם קובץ אודיו בספוטיפיי סובל ממה שנקרא ׳חיכוך חושי׳.

הוא פשוט לא הצליח להעביר את המוצר לבד.

למה זה קורה?

כי האוזן לבד לא תמיד מספיקה כדי שהמוח יבין מה הסימולציה שהוא אמור להריץ.

ננסה רגע משהו?

נדמיין את עצמנו נכנסים למטבח.

לוקחים לימון טרי.

וחותכים אותו לאט.

עכשיו לדמיין ביס קטן, עמוק,

ישר לתוך הלימון.

אפשר להרגיש את החמיצות בזווית של הפה?

את ההצפה של הרוק?

תכלס שום דבר לא באמת נגע בלשון.

קוראים לזה חושים מדומים (Phantom Senses).

המוח שלנו מריץ סימולציה חושית מלאה

רק על סמך רמזים ויזואליים או מילוליים.

הוא תופס בעלות על החוויה עוד לפני שהיא בכלל קרתה.

אני נתקל בזה הרבה בייעוצים ובליוויים של מוזיקאים.

אפשר לקחת לדוגמה אמן טראנס שאני מלווה עכשיו.

הרמנו קמפיין ממומן,

ועשיתי טסטינג על כמה סוגי וידאו.

שני הסרטונים שהעיפו את הקמפיין למעלה:

הראשון- וידאו קצר ממסיבת טבע.

שומעים את הטרק ברקע, ורואים אותו מנגן ואת התגובה של הקהל,

של "הדלוקים", עפים באוויר.

בשני- רואים אותו בתוך הרכב שלו, בזמן הפסקה לכאורה מהעבודה.

שם פליי על הטרק החדש שהרגע יצא, ופשוט מתחיל לחפור עם הידיים בתוך האוטו.

למה זה עובד?

כי הוידיואים האלה לא באו להראות מה המוזיקה.

הם באו להראות מה המוזיקה עושה לבן אדם.

הם לקחו את האוזן והפעילו לה את העיניים.

המערכת של פייסבוק ואינסטגרם לא הייתה צריכה רשימת תחומי עניין.

הקריאייטיב עצמו עשה את הטרגוט.

הוא משך את האנשים הנכונים כי הוא הריץ להם את הסימולציה הנכונה בראש.

הוא נתן להם להרגיש בעלות על הוויב עוד לפני שהם לחצו ספוטיפיי.

ברגע שיש לנו פיצוח של הזהות והמיצוב,

( ׳המאזין המיליון שלי׳ יעזור לך לפצח אותם )

אפשר להשתמש בקריאייטיב כדי להזריק לקהל את התחושה הנכונה עוד לפני הצליל הראשון.

המוח האנושי מסוגל "להשלים" חוויה חושית שלמה רק על סמך רמזים ויזואליים.

ככה אפשר ״למכור״ לקהל עוצמה, שבירת מוסכמות,

שלווה, אינטימיות חשופה.. מה שזה לא יהיה.

רוצה לראות איך זה עובד באורגני?

נביט בוידאו החריף הזה שנתקלתי בו של המוזיקאית הישראלית קינקי מלינקי:

Instagram post

היא לא מעבירה רגש מופשט כמו "אכזבה".

היא מציירת סיטואציה קונקרטית שהרבה מכירים:

את הרגע המדויק שבו פותחים את הטלפון, נכנסים לרשת,

וחוטפים אגרוף בבטן כשמגלים משהו שלא רצו לדעת על האקס.

דרך המילים והוויזואל היא מפעילה אצל המאזין את ה״חושים המדומים״,

מזכירה לו פיזית את התחושה ההיא בבטן

וזה לדעתי בדיוק הפיצוח המיתוגי שמייצר חיבור רגשי,

ושיגרום לצופים להסתקרן ולצאת מאינסטה לספוטיפיי שלה.

אם בא לך להעמיק וללמוד

איך לעצב ארכיטקטורת וידאו כזו מהשטח,

יש לי שתי הדרכות ממוקדות שיעשו לך סדר בראש.

בלי תיאוריות יבשות, רק סיסטם ודאטה.

אין דברים כאלה בעברית, לפחות לא ברמת הפרקטיקה הזו.

לאלה שרוצים לפצח את עולם הממומן- הנה סדנת קריאייטיב לסרטוני מוזיקה ממומנים: https://sarashara.com/video-ads-creative-workshop/

לאלה שרוצים להבין איך להפעיל את האלגוריתם אורגנית- הנה המאסטר קלאס לסרטונים ויראליים: https://sarashara.com/viral-video-masterclass/

הכלים כבר כאן.

הבחירה מה לעשות איתם היא שלך. ;-)

רועי

המוזיקאי הישראלי האנונימי עם חצי מיליון האזנות ביום

Tue, 23 Jun 2026 13:18:15 +0000

לפני כמה ימים פנה אליי בחור עם חצי מיליון האזנות בספוטיפיי.

ביום.

לפי החישובים שלי,
מדובר על משהו כמו 40,000 דולר בחודש.
לפחות.

איך הוא עושה את זה?

הוא מפיק כבר חמש שנים,
אבל הוא לא באמת יושב ומנגן את הכל בעצמו.

יש לו סיסטם.

הוא מחזיק צוות מפיקים ממדינות זולות

וזמרים שעובדים איתו קבוע.

בכל פעם שיש שיר שמתפוצץ כרגע בטיקטוק או בספוטיפיי,

הצוות שלו מייצר לו קאבר כמה שיותר מהר.

הוא מעלה את הקאברים על פני הרבה פרופילים שונים בספוטיפיי.

כרגע יש לו קטלוג של משהו כמו 500 טרקים באוויר.

הוא פשוט עובד עם חוק המספרים הגדולים.

זה מרתק אותי.

כי תכלס, זה בדיוק מה שאני עשיתי לפני כמה שנים בפרופילים שונים שלי בספוטיפיי.

זה אחד מהם.

בגלל שהייתי מאוד פורה ורציתי להגיש פיץ' לפלייליסטים רשמיים,

והרי יש הגבלה שאפשר להגיש רק שיר אחד בכל פעם,

פתחתי כמה וכמה פרופילים שונים כדי לעקוף את החיכוך הזה.

אראה בימים הקרובים מה ההכנסות שלי מהם

בקבוצת הוואטסאפ הסגורה.

אבל הבחור הזה לקח את זה לאקסטרים.

קודם כל, הוא פועל במוזיקה פופולרית,

שזה שוק ענק בהרבה מהנישה של גיטרה צ'יל רגועה

של אותם פרופילים שפתחתי.

דבר שני, הוא מתייחס לזה כמו שזה ( ציטוט ):

"אחי, אני ביזנסמן".

הוא פועל כמו חברת מדיה שמפיקה שירים ומתקתקת קטלוג.

נטו משחק של כמות, מספרים ודאטה.

מצד שני,

יש לי מישהו אחר שאני מלווה עכשיו.

הפעם האחרונה שהוא הוציא מוזיקה לעולם

הייתה לפני 12 שנים אשכרה.

אבל בשנים האחרונות הוא עשה שיפט מחשבתי חזק

ובנה לעצמו קהל עוקבים נאמן.

הקטע הוא שהקהל הזה בכלל לא הכיר אותו כמוזיקאי מלכתחילה,

אבל מדובר במעריצי קצה אמיתיים שיש חפיפה בינם לבין המוזיקה שלו,

וזה היה די סביר שהם הולכים לאהוב את מה שהוא יוצר.

בשבוע שעבר הוא הוציא שיר חדש לעולם.

תוך שבוע אחד הוא חצה 15,000 האזנות בארץ.

בלי להוציא שקל אחד על קידום ממומן,

ובלי שום עזרה של לייבל.

בישראל, שזה שוק קטן ומצומצם, מדובר בהישג יפה.

האמת הלא רומנטית היא

ששני הכיוונים האלה לג'יט לגמרי.

אבל הם דורשים חשיבה שונה לחלוטין.

ובנקודה הזאת,

כל אחד ואחת מאיתנו צריכים לשאול את עצמם:

תחביב יקר או עסק אמיתי?

ואיזה סוג של עסק בא לנו לנהל?

אם המטרה היא נטו לעשות כסף מהיר מסטרימינג,

הנוסחה היא ללכת למכנה המשותף הרחב ביותר.

למצוא שירים פופולריים שיש להם נפח חיפוש עצום בספוטיפיי,

ולייצר להם ביצועים ייחודיים שרוכבים על הביקוש הקיים.

ספוטיפיי הוא מנוע חיפוש,

וכשאנשים מקלידים שם של שיר מוכר,

הסיכוי שהם יגיעו אלינו קופץ במאות אחוזים.

אפשר לעשות את זה בהפקה, בנגינת גיטרה,

בשירה של קאברים או אפילו לנגן בכלי אזוטורי מיוחד.

העיקר לעבוד כמו הלייבל של עצמנו וליצור אינרציה בקטלוג.

אבל אם השאיפה היא לבנות קהל מעריצים לחומרים המקוריים שלנו,

בטח ובטח בישראל, אין קיצורי דרך.

צריך לבנות קהילה. לבנה על גבי לבנה.

אפשר לקמפרס את הזמן של גיוס הקהל הזה

באמצעות שיווק מתקדם ותקציב פרסום חכם ששמים בשטח,

ולהתנהג כמו לייבל עצמאי שמנהל נכסים דיגיטליים משלו.

אבל הבסיס חייב להיות קשר אנושי ישיר.

אגב,

גם אם אנחנו בוחרים ללכת פול-פאוור על מוזיקה מקורית,

קאברים הם עדיין אסטרטגיה שמוכיחה את עצמה.

בכל פעם שאני מלווה מוזיקאים

שמכניסים קאבר אחד חכם בין החומרים המקוריים שלהם,

הם מקבל בוסט מאוד משמעותי של האזנות.

למה?

כי אנשים מחפשים את השירים האלה באופן אקטיבי.

הקאבר מושך אותם פנימה,

ואז הם מגלים את שאר החומרים המקוריים שלכם.

הסוד הוא במינון,

ובזה שהביצוע של הקאבר ישב פיקס על הזהות האמנותית שלכם.

שתי דרכים שונות.

שתיהן עובדות.

באיזה צד של המגרש בא לך לשחק השנה?

לסיום,

הפרק איך להתקבל לפלייליסטים רשמיים ב-2026: המדריך החדש למוזיקאים

זמין עכשיו לכולם ביוטיוב, ספוטיפיי או אפל.

שלך,

רועי

ההבדל בין תשומת לב לפאנדום.

חוקי קידום המוזיקה באינסטגרם השתנו

Tue, 09 Jun 2026 15:47:07 +0000

הרבה מאיתנו, מוזיקאים, רודפים אחרי הדבר הלא נכון.

צפיות.

נדמה לנו שאם נהיה ויראליים ברילס,

הספוטיפיי שלנו יזנק.

המספרים האלה לרוב לא שווים כלום.

אפשר להביא מיליון צפיות בסרטון,

ועדיין להופיע מול אולם ריק.

( אם כל הסרטונים שלך מגיעים למספרים גבוהים
אז יתכן שהמצב שלך שונה ).

כי לאחרונה תשומת הלב של הקהל נשחקת.

המחקר החדש של MIDiA Research
זורק לנו פצצה לפנים.

מעל 80% מבני ה-16 עד 19

מנסים באופן פעיל לחתוך את זמן המסך שלהם.

הם פשוט עייפים מהסמארטפון.

ובזמן המועט שהם כן גוללים,

המוזיקה מאבדת את המקום המרכזי שלה.

היא סתם רעש רקע לסרטונים של מישהו אחר.

הח׳ברה במחקר מסבירים בצורה פשוטה את

יש "תשומת לב מתוך הרגל שימוש" שזה גלילה פסיבית,

חצי הקשבה, ואז שכחה מוחלטת מי אנחנו.

ויש "תשומת לב אדוקה" שזה המעריץ האמיתי,

הבנאדם שאשכרה אכפת לו מאיתנו.

הבעיה היא שלעיתים קרובות הקידום שלנו

מעודד רק את הגלילה הפסיבית הזו.

אנחנו רודפים אחרי מספרים, ומפספסים אנשים.

וגם אינסטגרם מבינה את זה לגמרי

והאלגוריתם שלה משתנה בהתאם.

ראש אינסטגרם, אדם מוסרי (Adam Mosseri),

אמר את זה בעצמו.

אנשים הפסיקו להעלות פוסטים בפיד

ועברו לדבר בעיקר בתוך ה-DMs.

משם נולד ״המלך החדש״ של האלגוריתם:

Sends per Reach.

לייקים ותגובות גנריות כבר פחות מזיזים למערכת.

האלגוריתם דוחף קדימה סרטונים

שאנשים אשכרה שלחו לחברים שלהם בפרטי.

אם התוכן מרגיש מועתק או משעמם,

הוא פשוט ייעלם. בלי סנטימנטים.

שווה לקרוא עוד על השינויים באלגוריתם כדי להבין איך ״ללחוש״ לו.

ואפשר להיעזר ב-מדריך ה-Sends per Reach

כדי להבין את חוקי המשחק החדשים.

אז מה כדאי שמוזיקאים יעשו עכשיו?

יהיה נבון מצידו לרדוף פחות אחרי צפיות יבשות

ולהתחיל לחפש שיתופים.

במקום להעלות סרטון גנרי של "תשמעו את השיר שלי",

לחשוב מה יגרום למישהי לשלוח את זה לחברה שלה.

הקהל מחפש סיפור, אישיות, ערך רגשי.

צריך להשתמש באינסטגרם רק כרשת גילוי ראשונית,

ואז להעביר את האנשים למקומות אינטימיים יותר.

בארץ קבוצת ווטסאפ יכולה לעבוד חזק,
ובחו״ל בדגש ארה״ב זה יותר ניוזלטר.

שזה בכללי הבחירה הנכונה לדעתי לאלה שחושבים על המוזיקה שלהם כביזנס.

כדי להבין איך עושים את זה תכל'ס,
העליתי הדרכת וידאו קצרה ביוטיוב:

אני פותח מסך ומראה בדיוק
איך לבנות קהל באמצעות קמפיין ממומן,
איך לאסוף רשימות מייל/טלפונים,
ואיך להיות הלייבל של עצמנו:

הקיצר,
מקום שבו הקהל באמת שלנו, ולא של צוקרברג.

שנפסיק לספור לייקים.

ונתחיל לספור בני אדם.

:-)

רועי

כך המוזיקאי העצמאי קורע את חוקי המשחק הישנים

Mon, 01 Jun 2026 16:21:28 +0000

שבוע שעבר העליתי פרק חדש בפודקאסט:

"כך המוזיקאי העצמאי

קורע את חוקי המשחק הישנים"

אפשר גם להאזין לפרק בספוטיפיי ואפל.

דיברתי שם על איך מפסיקים לשחק.

לפי הכללים של הלייבלים הגדולים.

איך לוקחים שליטה מלאה.

על הדאטה והקהל.

ואיך בונים מותג עצמאי.

שלא תלוי בשום שומר סף.

אבל מאז הקלטתי פרק חדש סופר-פרקטית

שאמור לעלות במהלך חודש יוני ( לינק למטה ) על

איך לעשות פיץ' לספוטיפיי בשנת 2026

(המדריך המעודכן).

לפני שלוש שנים העליתי.

מדריך וידאו שלם ומפורט.

על איך עושים פיץ' ב-Spotify for Artists.

הרוב המוחלט של מה שהראיתי שם

עדיין סופר רלוונטי.

ועובד מעולה גם היום.

אם בא לראות את הצד הטכני.

של "על איזה כפתורים ללחוץ".

כדאי מאוד להתחיל משם.

אבל מאז עברו.

הרבה מים בסטרימינג.

ספוטיפיי השתנתה.

פיטרה עובדים.

והחוקים של האלגוריתם עברו מתיחת פנים רצינית.

אי אפשר להסתמך רק על מה שהיה.

אז החלטתי לצלם פרק חדש:

״איך להתקבל לפלייליסטים רשמיים ב-2026:
המדריך החדש למוזיקאים״.

כל מה שאני משתף בו

לא מגיע מאיזה ספר שיווק.

או מתיאוריות יבשות.

הכול מבוסס על הניסיון האישי שלי.

בהתקבלות לפלייליסטים רשמיים בספוטיפיי.

על הדאטה של המוזיקאים.

שאני מלווה בשוטף.

ועל מחקרי שטח אמיתיים שעשיתי.

אני מפרט שם גם על:

האם כדאי להוציא שירים בימי שישי?
איך עובד מודל הסינון החדש של ספוטיפיי (Algotorial)?
איך גורמים לאלגוריתם "קר" לזהות את הרגש בשיר שלך?
מהו "ההאק של ה-48 שעות" בחלוקת תקציב הפרסום?
האם ה-Pre-save המסורתי מת ומה מחליף אותו?

בספוטיפיי, ביוטיוב ובאפל.

עשרים אלף האזנות, בקושי עשרים איש בקהל

Tue, 19 May 2026 14:16:33 +0000

מוזיקאי מוכשר בטירוף

מחליט להוציא שיר.

השיר תופס ומגיע

ל-20,000 השמעות בספוטיפיי.

והמספרים בסטטיסטיקה

נראים פשוט מעולה.

מתוך ביטחון מלא,

הוא פותח הופעה.

הוא מגיע למקום,

מסתכל על הקהל,

וסופר בעיניים

בקושי עשרים איש.

אם נוריד רגע

משפחה וחברים קרובים,

הוא נשאר שם

עם חלל די ריק.

מבאס.

זה קורה ליותר

מדי מוזיקאים עצמאיים.

והדבר הראשון שעולה

לך מיד בראש:

"אולי המוזיקה שלי

לא מספיק טובה".

אבל זה שקר.

המוזיקה שלך מעולה.

הבעיה האמיתית נמצאת

במקום אחר לגמרי.

אנחנו נוטים להסתכל

על גרפים יפים,

ולחשוב שכל פליי

הוא סוג של אהבה.

זה הכי טבעי

ונורמלי בעולם כולו.

אנחנו יוצרים מהלב

ורוצים להאמין שהצד

השני מקשיב בדיוק

באותו התדר שלנו.

זה לא אומר

שיש פה בעיה.

זה רק אומר

שאנחנו אנושיים.

אבל בפועל, תכלס,

השמעה היא זולה.

חיבור אמיתי ועמוק

הוא משהו יקר.

אנשים שומעים בדיוק

את אותו השיר,

אבל מתוך מניעים

וסיבות שונות לחלוטין.

בפרק החדש של

הפודקאסט שעלה עכשיו,

החלטתי לעשות סדר

בכל האשליה הזו.

אני מציג שם

מודל פשוט ומדויק,

שיגרום לאסימון שלך

ליפול תוך שנייה.

הוא מסביר פעם

למה אנשים מקשיבים בכלל

לכל המוזיקה שלך.

איך אחד מהם

יקנה כרטיס הופעה,

ויקעקע את המילים

על היד,

והשני בכלל לא

יודע איך קוראים לך.

התועלת של הפרק

הזה היא פרקטית.

היא פרקטית לגמרי

עבור הקריירה שלך.

להבין איך להפסיק

לבזבז אנרגיה יקרה,

ולאבד כוח על

מאזינים אקראיים לגמרי.

איך לעצב נכון

את ארכיטקטורת התוכן,

כדי לכוון ישירות

למי שבאמת אכפת.

הפרק מחכה לך עכשיו.

שלך,

רועי

נ.ב- ראית כבר את ההדרכה על איך להוריד 70% בעלויות קידום מוזיקה שלך?

'המאזין המיליון שלי'- קורס קידום מוסיקה (חינם)

הפודקאסט

זו כנראה אחת ההדרכות הכי טובות ופרקטיות שהוצאתי.

איך להוריד 70% בעלויות קידום מוזיקה

Tue, 12 May 2026 18:14:07 +0000

גללתי אתמול באינסטגרם יותר מדי זמן.

טעות של מתחילים, אני יודע.

מצאתי את עצמי בוהה
בעוד פוסטים ממומנים שמוכיחים
איך להיות ויראלי,
להתפוצץ בספוטיפיי,
לפוצץ הופעות,

זה הרגיש לי קצת עקום.

כי אני נמצא שם בשטח כל יום.

אני רואה את המספרים האמיתיים מאחורי הקלעים-
גם אצלי וגם אצל מוזיקאים שאני מלווה או מקדם.

אני רואה איפה הכסף
באמת נשפך לחינם
ואיפה אפשר לעשות דברים אחרת לגמרי.

הקלטתי הדרכה ממוקדת של 20 דקות.

זה לא קורס תיאורטי מעייף,
אלא תמצית מזוקקת של מה שעובד עכשיו.

פתחתי שם את המסך
והראיתי כדאי לעשות
כדי לנצח את המשחק הזה.

ב-20 הדקות האלו נלמד:

איך להוריד את עלויות הפרסום ב-70% בעזרת טרגוט "עקיף",
גם אם נראה לך שהקהל שלך נמצא רק במקום אחד.

איך להפסיק לרדוף אחרי האזנות זמניות
ובעזרת "מודל העץ"
לבנות קהילה שבאמת שייכת לך,
גם אם האלגוריתם מחליט להתעלם ממך מחר.

איך לנצח את החשדנות של הקהל הישראלי
בעזרת קריאייטיב חכם,
גם אם לא בא לך "למכור" את עצמך
או לרקוד מול המצלמה.

אין שם ניסים,
יש שם אסטרטגיה שצמחה מהשטח.

אם יש לך מוכנות להשקיע 20 דקות
כדי להפסיק להיות חלק מ"שקופים"
הנה הלינק:

הדרכה של 20 דקות שחוסכת חודשים של ניסוי וטעייה

ניפגש שם,

רועי

'המאזין המיליון שלי'- קורס קידום מוסיקה (חינם)

הפודקאסט

במאסטרקלס לסרטונים ויראליים

איך "ללחוש" לקהל שלך ועדיין למלא הופעות

Mon, 04 May 2026 15:25:29 +0000

הנה עצה גרועה.

אולי הגרועה מכולן.

"צריך למצוא את האווטאר".

ככה יגידו לך.

יועצים לקידום מוזיקה.

מומחים לשיווק עסקי.

הם רוצים הגדרה.

בניית דמות דמיונית.

מי הלקוח האידיאלי?

מי המאזין הפוטנציאלי?

הם יבקשו לאפיין.

גיל.

מגדר.

תחביבים.

למה הם עושים את זה?

כי הם מאמינים בקיצורי דרך.

הם חושבים שאם נקלע בול,

הקהל ירוץ להאזין לנו.

הם מבטיחים יעילות.

דיוק בלייזר.

מקסימום תוצאה במינימום מאמץ.

זה נשמע מקצועי.

זה מרגיש נכון.

אבל זה בולשיט.

במיוחד במוזיקה.

אני אומר את זה כבר שנים כיועץ.

אבל בעיקר כמוזיקאי.

אחד שחורש את ספוטיפיי ויוטיוב כל יום.

היום?

אף אחד לא נמצא במגירה.

הרוקיסט שומע טכנו.

ההייטקיסט שומע פולק.

הסטודנטית מחפשת שקט.

הניסיון "לפצח" את המאזין?

זה מרדף אחרי רוח.

זה מעייף.

זה מתסכל.

וזה בעיקר לא עובד.

הגיע הזמן לשנות גישה.

קהל ומוזיקאים זה כמו לקוחות ובית קפה

נדמיין רגע בית קפה שכונתי בבוקר.

המקום מלא.

אנשים שונים.

עולמות שונים.

הנה זוג בדייט ראשון.

הם מחפשים ריגוש.

פרפרים בבטן.

הנה הזקן שגר ממול.

הוא מחפש חברה.

רק להרגיש קצת חיים.

הנה אנשי העסקים.

הם צריכים שקט.

פינה לסגור עסקה.

כל אחד מזמין אחרת.

כל אחד חווה אחרת.

האם זה אותו המקום?

כן.

האם זה אותו הקפה?

לגמרי.

אבל הסיבה?

שונה לחלוטין.

ככה זה אצלנו.

במוזיקה.

אחד מאזין כדי להירגע.

נמשך ל"וייב".

השני בגלל הסולו גיטרה.

השלישית בכלל בגלל המילים.

הם לא "אווטאר".

הם בני אדם.

הם מגיעים אליך.

כל אחד והדלת שלו.

איך בונים דלתות (במקום לרדוף אחרי אנשים)

אז מה עושים?

מפסיקים לנסות לקלוע לכולם.

מתחילים לייצר דלתות.

הרבה דלתות.

התוכן שלך הוא לא "שיווק".

הוא הזמנה לתוך בית הקפה.

איך זה נראה בפועל?

נניח בפיד באינסטגרם או ביוטיוב.

בוידאו אחד:

מסבירים איך לנגן את השיר.

זאת דלת לחובבי הכלי.

בוידאו שני:

מראים מה קורה מאחורי הקלעים.

זאת דלת לאנשים שרוצים קשר.

בוידאו שלישי:

מדברים על נושא אנושי.

מראים טיול עם חבר מוזיקאי.

משתפים משהו שאוהבים בחיים.

כל זווית כזו היא דלת.

וכל דלת היא ניסוי.

לדוגמא: אדם סימונס (Adam Simons)

Instagram post

הוא לא צועק. הוא לא רוקד.

הוא פשוט פתח בבית הקפה שלו המון דלתות שונות.

אם נסרוק בעין את הרילסים שלו,

נראה בדיוק איך זה מוכיח את הרעיון הזה:

דלת לחובבי הציוד:

סרטונים שמראים פדלים מיוחדים או גיטרות נדירות.

דלת ללב:

פולק אמריקאי בדיוק לפי הז׳אנר.

דלת לוויב:

צילומים שקטים בטבע או בסביבה רגועה.

דלת לשיתוף פעולה:

אירוח של מוזיקאים אחרים שמשנים את הדינמיקה.

דלת של "מקצוען":

זוויות מתוך הופעה חיה על במה.

הוא לא מחפש ויראליות מקרית.

הוא בונה עולם שבו לכל אחד יש סיבה אחרת להיכנס פנימה.

חלק נכנסים מהדלת של הריף,

ונשארים בגלל השיר.

למה זה חשוב?

כי גם האלגוריתם צריך ללמוד אותך.

כשמראים כמה זוויות,

רואים מה "פוגע".

אם זווית אחת תופסת חזק?

מעולה.

שם מעמיקים.

שם חופרים עוד.

זה בדיוק מה שאני מלמד

(שעכשיו אפשר לרכוש כהדרכה בודדת

למי שרוצה רק את הפיצוח הזה).

אבל זה לא סותר את השאר.

להפך.

הזוויות השונות בונות עומק.

זה מה שנקרא "זהות מיתוגית".

זה לא לוגו.

וזה לא פונט.

זהות מיתוגית היא הסכום.

הסכום של כל הדלתות שלך.

כדי לעשות לך סדר בבנייה הזו,

ריכזתי את כל הקורסים,

הסשנים וההדרכות (חלקם בחינם)

ב-עמוד אחד חדש ומסודר.

זה מה שגורם למאזין להישאר.

לא רק בגלל השיר.

אלא בגלל מי שהם פגשו בבית הקפה.

מה שיקרה הוא קסם.

סינון טבעי.

או במילים פשוטות: הקהל המדויק ימצא אותך.

אחד יגיע מהדלת של המילים שלך.

אחת מהדלת של המנגינה.

הם יכנסו בגלל זווית אחת,

וישארו בגלל הזהות כולה.

אם מעניין אותך שאלווה אותך אישית בבנייה של הדלתות האלו,

אפשר למצוא את הפרטים כאן.

הייתי מציע השבוע פשוט לפתוח דלת חדשה.

זווית שעדיין לא הראית.

בלי חישובים. בלי פחד ממה יגידו.

פשוט לתת לאנשים להיכנס פנימה.

בית הקפה שלך לא שווה כלום כשהדלתות נעולות.

הגיע הזמן לארח.

רועי

'המאזין המיליון שלי'- קורס קידום מוסיקה (חינם)

הפודקאסט

למה שיר ישן שלך מביא קהל מהר יותר

Mon, 27 Apr 2026 15:54:42 +0000

שקט אסטרטגי מול הישרדות

חודש שלם לא כתבתי.
זה לא קרה לי חמש שנים.

במשך חצי עשור
אני כותב מייל בכל שבוע.

לפעמים פעמיים.
בלי תירוצים. בלי הפסקות.

ואז הגיע אפריל.
פסח. יום השואה. יום הזיכרון.

המלחמה…

בניגוד לשנים קודמות,
החלטתי לנצל את התקופה לעצירה.
לקחת הפסקה אסטרטגית.

יש יוצרים שלהם זה נשמע כמו התאבדות
שאם הם לא יעלו תוכן הם יחדלו להתקיים.

האלגוריתם יקבור אותם.

הקהל ימצא ריגושים חדשים.

השם שלהם יישכח במעמקי הפיד.

אבל האמת היא אחרת.

יש הבדל בין לטבוע,

לבין לעצור כדי לבנות תשתית.

זה מזכיר לי את בחור אמריקאי מבריק
שעקבתי אחריו שנים.

הוא מוציא מייל כל יום.
כן, 365 ימים בשנה.

פעם הוא הסביר למה להוציא מייל כל יום
יותר קל מלהוציא מייל פעם בשבוע.

הוא טוען ששבוע זה זמן מסוכן.
בכל שבוע צריך "להתניע" מחדש.
המוח צריך להיזכר בטון.
השריר מתקרר.
החיכוך עם המקלדת גדל.

בכל יום? זה פשוט הרגל.
כמו לצחצח שיניים.

בלי דרמה. בלי "יצירת מופת".
פשוט זרם של מחשבה.

זה נשמע לא הגיוני.
אולי אפילו מפתיע.

אבל ככה אני רואה גם הוצאת המוזיקה.

הרבה יותר קל להוציא יותר מוזיקה,
מאשר להוציא פחות.

המספרים שבאמת מספרים סיפור

בשבועות האחרונים הסתכלתי
על הפרופילים שלי בסטרימינג.

בפרופיל תחת השם רועי זכאי,
יש שקט מוחלט מיוני האחרון.

עוד רגע שנה בלי ריליס.

אחרי שנים של ריצה,
הרשיתי לעצמי פשוט לנוח שם.

נו, ומה קרה?

נכון, הייתה ירידה בהאזנות.

מאזור ה-20 אלף פלוס מאזינים חודשיים,
עכשיו המספר עומד על אזור ה-14 אלף.

אבל כמו שאפשר לראות בתמונה כאן
יש כאן גם עלייה:

כמות המאזינים הפעילים עלתה.

כמות השמירות (Saves) עלתה ב-1.6%.

כמות ההוספות לפלייליסטים עלתה ב-4%.

המספר הכללי ירד,

אבל הקהל שבאמת איתי?

הוא נהיה יותר אדוק.
הוא שומר יותר.
הוא מחכה לריליס הבא ( מאמין…).

השקט הזה לא היה ריק.
הוא היה מלא בתושייה.

דווקא בתוך הבלגן של המלחמה,
חזרתי אחורה בזמן.

היו לי קורסים דיגיטליים לגיטרה.
הם שכבו בצד חמש שנים.

אבק וירטואלי הצטבר עליהם.

לקחתי אותם לידיים.
עדכנתי תשתיות.
סידרתי דפי נחיתה.
החזרתי אותם לחיים.

וזה עבד.
זה נמכר!

זה קרה כי לא חיפשתי להמציא משהו חדש.
הבטתי על מה שיש.

הנה תרגיל תכל'סי בשבילך

לפעמים המרדף אחרי ה"חדש"
הוא הדרך הכי מהירה שלנו להישחק.

אנחנו מנסים לייצר עוד סרטון,
עוד שיר, עוד פוסט.

ושוכחים את הזהב שכבר בידיים שלנו.

זה מזכיר לי מוזיקאי בתכנית הליווי שלי.
הוא הוציא מוזיקה ב-2012.

הוא כבר לא שלם איתה היום.
אבל עבור 99.9% מהעולם היא שלמה.

עבורם זו מוזיקה חדשה לגמרי.

אנחנו חושבים ש"התאמצנו מספיק".
שניסינו להרים משהו וזה לא עבד.

אבל האמת היא
שלרוב אנחנו פורשים מוקדם מדי.

פרשנו רגע לפני שהתחילו להבחין בנו.

הצלחה היא לא "מאמץ".
היא עקביות + לעשות את זה לאורך זמן.

אז במקום לרוץ לדבר הבא,
הייתי ממליץ לך לקחת נכס קיים.
נגיד שיר ישן.

להקליט אותו מחדש לטלפון.
להעלות אותו בסטורי או בריל.

להכניס אותו ל-Suno ולהשתעשע.

ולראות מה יוצא.

המוזיקה שלך הם לא "היסטוריה".
היא נכס שמחכה להפעלה.

הנה תרגיל ( שאפשר להריץ כל הזמן..)

מיפוי נכסים: להעלות רשימה של 3 שירים או קטעים ״עתיקים״ שלך.
הפעלה מחדש: לבחור אחד ולתת לו פרשנות עכשווית:
הקלטה חיה מהסלון, שת"פ עם מישהו אחר, או לדבר על למה ואיך כתבת אותו.
הפצה: להנגיש אותו לקהל השבוע כתוכן חדש לגמרי. כי עבורם הוא כזה.

מותר לעצור את המכונה.
כל עוד יודעים איך להניע.

שלך,

רועי

נ.ב- דברים חדשים צצים בתחום של קידום מוזיקה. אדבר עליהם בהמשך.

'המאזין המיליון שלי'- קורס קידום מוסיקה (חינם)

הפודקאסט

האמת על פלייליסטים רשמיים ב-2026.

Mon, 23 Mar 2026 16:40:25 +0000

לפני כמה ימים הסתיים בטקסס,
אחד האירועים המשמעותיים ביותר
בתעשייה המוזיקה כנס SXSW 2026.

זה המקום שבו בכירי ספוטיפיי
והלייבלים הגדולים חושפים
את "חוקי המשחק" לשנה הקרובה.

מהסיכומים שעלו,
יש מסר מרכזי אחד שחזר על עצמו.

לפני שלוש שנים העליתי הדרכה ליוטיוב
על איך להיכנס לפלייליסטים רשמיים
(הנה הלינק למי שרוצה נוסטלגיה).

מה השתנה מאז?
שהסטורציה בשיאה.

כשיש מיליוני שירים שעולים בכל רגע,
( גם אבל לאו דווקא בקשר לai )
אז המערכת של עורכי הפלייליסטים הרשמיים,
שהצטמצמה בשנתיים האחרונות,
הופכת לקרה ובררנית יותר.

הנה מה שעלה מהכנס ברמה האסטרטגית:

ספוטיפיי הבהירו ב-SXSW שהם מחפשים "שותפים עסקיים",
לא רק מוזיקאים מוכשרים.

הגישה של "להעלות שיר ולקוות שמישהו יגלה אותנו"
מתה סופית.

אנחנו צריכים להפסיק להיות "אמנים רגישים"
בתוך הפיץ' ולהתחיל לחשוב כמו מנהלי מוצר.

מה שצריך לעשות ברמה הטקטית
(על פי הדגשים החדשים מהכנס):

מטא-דאטה מעל רגש (המיצוב):
בפיץ', במקום לכתוב על התחושות בזמן כתיבת השיר,
כדאי להתמקד בהקשר מוזיקלי מדויק.

כשאנחנו מגדירים לאיזה פלייליסט נישתי של ספוטיפיי
השיר מתאים (ז'אנר, סצנה, אנרגיה),
אנחנו בעצם עושים את עבודת המיצוב עבור העורכים.

אם אנחנו לא יודעים להגיד
איפה השיר מונח על המדף וליד מי הוא יושב,
אין מה לצפות מהעורך לעשות את זה בשבילנו.

הפרופיל הוא הרזומה (הזהות המיתוגית):
הביוגרפיה והנכסים הדיגיטליים בתוך ספוטיפיי
הם כרטיס הביקור שלנו.

עורך בודק את הפרופיל ומחפש זהות מגובשת ונרטיב ברור.

פרופיל מוזנח משדר חובבנות, ובתעשייה של היום,
עורכים לא ישקיעו במי שלא מתחזק את הבית שלו
ולא מציג זהות מיתוגית חזקה.
חוק ה-4 שבועות (השיווק):
אמרו שם שזה כקריטי.
השיר חייב להיות מאושר במערכת
לפחות חודש לפני הריליס
כדי לאפשר לעורכים זמן עבודה פנימי.

מעבר לכך, ספוטיפיי מחפשים שיווק פעיל.
הם רוצים לראות גלגל שכבר מסתובב
(הופעות, קהל, תוכן בחוץ וכו׳)
כדי לתת לו דחיפה.

פלייליסט הוא לא המנוע של השיווק שלנו,
הוא הדלק שמוסיפים למנוע שכבר עובד.

צריך להסתכל על זה בצורה מפוקחת:
המשחק לא נהיה בלתי אפשרי,
הוא פשוט דורש מאיתנו להיות יותר מקצוענים
בגישה ובביצוע.

זה לא נגדנו,
זה פשוט הסטנדרט החדש.

האמת? אני מברך על זה.

אני מברך על זה שהאלגוריתם
נהיה קשוח ושספוטיפיי דורשים יותר.

למה?
כי זה עושה סדר.

כבר לפני ארבע שנים,
כששחררתי את הקורס
"המאזין המיליון שלי",
ביססתי הכל על המודל שקראתי לו
מ.מ.ש (מיצוב, מיתוג, שיווק).

הבעיה היא שהרבה המוזיקאים
עושים את הטעות הקלאסית:
הם רצים ישר לסוף, לשיווק.

הם מנסים "להריץ קמפיינים לספוטיפיי"
בצורה הכי שטחית שיש,
בלי להבין את הבסיס.

הם מנסים לבנות גג לבית שאין לו יסודות.

כשאנחנו רצים לשיווק בלי מיצוב
(להבין באיזו קטגוריה אנחנו ובאיזה מדף אנחנו יושבים)

ובלי מיתוג
(זהות ברורה שגורמת למאזין להישאר),
אנחנו פשוט שורפים כסף.

וספוטיפיי מזהים חובבנות מקילומטרים.

ב-SXSW 2026 הם פשוט נתנו שם חדש
למה שלימדתי ב"המאזין המיליון" לפני שנים:

מטא-דאטה = מיצוב.
ביוגרפיה ונכסים = מיתוג.
נוכחות בחוץ = שיווק.

החוקים החדשים/ישנים האלו
הם הזדמנות מטורפת
לאלה שמוכנים להפסיק לחפש "קסמים"
ולהתחיל לעבוד עם אסטרטגיה מסודרת.

רועי

'המאזין המיליון שלי'- קורס קידום מוסיקה (חינם)

הפודקאסט

לגישה מיידית לפני שההצעה מתפיידת.

New post

Thu, 19 Mar 2026 18:28:46 +0000

היי,

אם פספסת את העדכון,
זו הזדמנות אחרונה לקבל את מארז ארבע ההדרכות
ב-49€ במקום 120€.

ממש עוד מעט, ב-23:59 הגישה נסגרת,
והמחיר הזה לא יחזור.

זה הכי זול שזה יהיה אי פעם.

רועי

נ.ב. זה המייל האחרון. שלחתי לך אותו רק כי הבעת עניין במארז,
וחבל לשלם על זה פי 2.5 מחר בבוקר (או לפספס את הניעור שהמוזיקה שלך צריכה).

רוע

'המאזין המיליון שלי'- קורס קידום מוסיקה (חינם)

הפודקאסט

יש מצב שהשיר שלך הולך למות

Thu, 19 Mar 2026 12:49:44 +0000

הגענו לישורת האחרונה.

הלילה ב11:59,
מחיר ההשקה של מארז "ארבע ההדרכות" פוקע
ועולה למחיר המלא של 120€.

ככה פשוט, בלי דרמות.

אפשר להקליק על התמונה כדי להפסיק לבזבז כסף על אשליות.

נדבר רגע דוגרי על המספרים שמאחורי המוזיקה שלך.

יש היום מוזיקאים ומוזיקאיות שיודעים
"להריץ קמפיין בהייפדיט"

או
לשפוך 15,000 ש"ח על הפקה באולפן נוצץ,
ועדיין מוצאים את עצמם יושבים מול מסך
ומחכים שהמספרים יזוזו.

להרבה מאיתנו הם לא זזים.

למה?

כי האקס פקטור האמיתי
לא נמצא בכפתור של הקמפיין
ולא בסאונד של התופים.

הוא נמצא בחיבור שבין הרעיון לפרקטיקה.
בזה שאחנו מפסיקים לקוות לנס
ומתחילים לבנות מערכת.

בחרתי את ארבע ההדרכות האלה
כי הן לא סתם 'מידע'.

הן הכאפה שהייתי צריך לקבל לעצמי לפני שנים,
ואולי גם המוח שלך צריך אותה עכשיו,
כדי להפסיק לפעול מתוך תקווה של מעריצים.

ולהתחיל לבנות מערכת של אנשי מקצוע.

הלוואי שמישהו היה מלמד אותי את זה אז.

אלו רגעים של ״ וואלה, עכשיו נפל לי!״
ומבינים איך בונים מערכת שבאמת עובדת,
לא כזו שנשענת על "מזל".

מה מפסידים כשבוחרים להישאר בחוץ?

זמן שלא יחזור:
במקום לבזבז שנים על ניסוי וטעייה
(או סתם על תקווה),
מקבלים 5 שעות של זיקוק טהור מהשטח.

אלפי שקלים שנזרקים לפח:
הגיע הזמן להפסיק לממן "תחביב יקר"
וללמוד איך לחסוך בהפקות
( לא סונו וכו׳.. )
כדי להשקיע במה שבאמת מביא קהל.

הכרה שמגיעה לך:
המוזיקה שלך יכולה להיות יצירת מופת,
אבל בלי "עולם" מסביב לשיר,
היא פשוט לא קיימת
עבור המאזינים או האלגוריתם.

מה קורה בבוקר שאחרי ההדרכות?

קמים עם הבנה מדויקת
על אילו כפתורים לוחצים
כדי להעיר את ספוטיפיי.

איך מייצרים סרטונים
שגורמים לאנשים לעצור את הגלילה,

איך בונים תהליך שבו
כל ריליס מתחיל מנקודה גבוהה יותר מהקודם.

ועוד..

ההזדמנות הזו לבנות סיסטם
ב-49€ נעלמת היום ב-23:59.

אפשר להמשיך להוציא שירים
ולקוות שהפעם זה יקרה,

או

להחליט שהגיע הזמן לבנות מערכת

ולא לתת לעוד שיר שלך למות בשקט בתוך הרעש.

עכשיו זה הזמן שלך.

גישה מיידית להדרכות.

רועי

'המאזין המיליון שלי'- קורס קידום מוסיקה (חינם)

הפודקאסט

כאן אפשר לראות את כל הפרטים ולקבל גישה מיידית.

שינוי בספוטיפיי שישפיע על המוזיקה שלך

Wed, 18 Mar 2026 07:00:00 +0000

בקרוב מאזינים יוכלו להיכנס
להגדרות הטעם שלהם בספוטיפיי
ולערוך אותו בעצמם.

למשל.

מאזין יכול לראות שספוטיפיי מזהים
שהוא מקשיב הרבה לאינדי אקוסטי.
אבל הוא יוכל ללחוץ ולהגיד
פחות מזה.

או למחוק תקופות מסוימות שהשפיעו על הדאטה שלו.

או להחליש ז׳אנרים.

או בעצם “לנקות” את ההמלצות שלו.

במילים אחרות
המאזין מקבל שליטה ישירה
על מה שימשיך להופיע לו בפיד.

אפשר לקרוא עוד על זה כאן ( באנגלית ).

ולמרות שזה נשמע כמו שינוי קטן בממשק
המשמעות שלו גדולה יותר.

כי זה אומר שהקשר בין מוזיקאי
לבין מאזין נהיה יותר מודע.

יותר זהותי.
יותר בחירה.

מאזין לא רק מקבל מה שהאלגוריתם נותן.
הוא גם מחליט לאיזה עולם הוא רוצה להמשיך להיות שייך.

זה אולי נשמע טכני.
אבל המשמעות הרבה יותר עמוקה.

כי זה אומר שמוזיקה מתחילה
להיות מזוהה יותר ויותר עם עולמות.

לא רק עם שירים.

מאזין לא שואל רק
“אהבתי את השיר הזה?”

אלא יותר ויותר שואל
“האם העולם הזה עדיין שייך אליי?”

וזה משנה המון.

כי אם מוזיקאי או מוזיקאית
יוצרים עולם ברור, מובחן,
כזה שמרגיש שיש בו קשר, ערך, המשכיות
המאזין לא ירצה להוציא אותו מהחיים שלו.

ויש מוזיקאים שעדיין חושבים במונחים
של כמה האזנות קיבל השיר
כמה צפיות היו ביוטיוב
או כמה כסף הם שמו על קמפיין.

זו ראייה מאוד שטוחה לדעתי.

כי בעולם שבו האלגוריתם נהיה יותר אישי
יותר מודע לטעם
יותר בנוי על זהות

המשחק נהיה אחר.

זה כבר פחות
לקדם שיר
ויותר לבנות תנועה.

פחות לרדוף אחרי פלייליסט.

ויותר ליצור סיבה שיחזרו אליך.

פחות להוציא ריליס ולהתחיל מאפס.

ויותר לבנות מערכת שכל ריליס
מתחיל מנקודה גבוהה יותר.

הקצב שבו עולם המוזיקה משתנה נהיה מטורף.

לקדם שיר כאילו אנחנו ב2021
זה פשוט להישאר מאחור בלי לשים לב.

זה מה שדחף אותי
ליצור את ההדרכות של השנה וחצי האחרונה.

ללחוץ על התמונה לפרטים נוספים

זה לא עוד רעיונות כלליים.

הן מכילות ידע מעשי ושיטות שמראים
איך יוצרים תנועה סביב שירים,

איך עושים קריאייטיבים מעולים לקמפיינים
כדי להוריד עלויות ולהעצים חשיפה.

איך עובדים נכון עם האלגוריתם של הרשתות החברתיות,

איך מתכננים ריליס כך שבאמת מגדיל קהל
ולא רק מייצר כמה ימים של רעש.

ועוד…

כל ההדרכות האלו נמכרות בנפרד
במחיר גבוה יותר.

וכרגע כל המארז זמין
במחיר השקה של 49 יורו בלבד.

המחיר הזה זמין עד מחר.
אחרי זה הוא חוזר למחיר המלא.

אם מרגיש לך שיש לך מוזיקה טובה
אבל משהו עדיין לא מתחבר
יכול להיות שזה לא השיר.

יכול להיות שהגיע הזמן לבנות סיסטם.

רועי :-)

'המאזין המיליון שלי'- קורס קידום מוסיקה (חינם)

הפודקאסט

מוזיקאים מבזבזים שנים על זה

Mon, 16 Mar 2026 17:54:28 +0000

אחרי המייל הקודם
על למה שירים מעולים נתקעים
קיבלתי כמה תגובות.

חלק כתבו שהמספר הזה, 82.35% בלי מערכת, די טלטל אותם.

כי פתאום זה שם מראה.

רגע.

אם אין מערכת, אז כל שיר מתחיל מאפס.

כל ריליס הוא סוג של הימור.

ואז השאלה הופכת להיות מאוד פשוטה:

מה עושים אחרת?

לא ברמת טיפים.
לא עוד סרטון ביוטיוב.
לא עוד “תעלה יותר רילס”.

אלא איך באמת בונים משהו שמתחיל לעבוד גם אחרי שהשיר יוצא.

בשבוע האחרון,
מתוך השיחות סביב הפיילוט שאני פותח, דיברתי עם מוזיקאי צעיר.

יש לו זהות אמנותית ברורה.
מיתוג חזק.
טעם.
חזון.
הוא מבין תוכן, מבין רשתות,
חי את העולם הזה.

לא מישהו שצריך להסביר לו
איך נראית השקה או למה בכלל צריך לבנות קהל.

ועדיין, כמעט שום דבר לא זז.

לא כי אין לו כישרון.
לא כי אין לו רעיונות.
לא כי הוא לא עובד קשה.

דווקא להפך.

יש לו יותר מדי מושג.

יש לזה שם:
analysis paralysis.

במילים פשוטות:
כשיש יותר מדי אפשרויות,
יותר מדי רעיונות,
יותר מדי הבנה של איך הדברים אמורים לעבוד,
המוח נתקע.

אלבום או סינגל.
עברית או אנגלית.

להשקיע בתוכן או לסיים עוד חומרים.
לבנות קהל או לחכות לרגע הנכון.

ללכת על מופע קונספט או להתחיל ממשהו קטן וישים.
להמשיך לעבוד כדי להחזיק את החיים או לעצור רגע כדי לבנות משהו אמיתי.

וכשכל השאלות האלה חיות במקביל,
קורה משהו שאני רואה שוב ושוב אצל מוזיקאים:

יש תנועה, אבל אין אינרציה.

יש עשייה.
יש מחשבה.
יש השראה.
יש אפילו חזון.

אבל אין סדר פעולה.

וכשאין סדר פעולה,
גם מוזיקאי מוכשר עם טעם, זהות ומודעות,
יכול למצוא את עצמו שלוש שנים סביב אותו אלבום,
עם עוד רעיון, ועוד כיוון, ועוד תוכנית,
אבל בלי משהו שבאמת יצא החוצה, פגש קהל והתחיל לזוז.

ופה בדיוק מערכת נכנסת.

מערכת לא נבנית מרעיון אחד גדול.
היא נבנית מכמה מהלכים קטנים שמתחברים.

איך לגרום ליותר אנשים לגלות את המוזיקה כך שכל ריליס חדש לא יתחיל מאפס.

איך לגרום לאלגוריתם להמשיך להזיז שירים גם שבועות אחרי היציאה.

איך להשתמש בפלייליסטים כחלק מתהליך צמיחה, ולא כמו כרטיס לוטו.

איך ליצור תוכן שמביא מאזינים אמיתיים, ולא רק צפיות ריקות.

ואיך להוציא ריליסים בפחות זמן ובפחות כסף, כך שיש יותר מקום לצמיחה.

אם זה נשמע מוכר, הנה תרגיל קצר.

שלוש שאלות שכדאי לשאול עכשיו:

מה הדבר האחד שאני מנסה לבנות כרגע?

לא חמישה דברים.
לא חזון של שלוש שנים.
לא גם אלבום, גם מיתוג, גם הופעות, גם תוכן, גם קהל, גם מוצר.

דבר אחד.

מה עשרים האחוז מהפעולות שמביאים לי שמונים אחוז מהתנועה?

מה באמת מזיז משהו.
לא מה מרגיש פרודוקטיבי.
לא מה נראה טוב על הנייר.
מה באמת מביא הקשבה, תגובה, חיבור, קהל.

מה אני דוחה כבר חודשים בשם “אני עוד לא מוכן”?

הרבה פעמים שם יושב צוואר הבקבוק האמיתי.

לא במקום שחסר בו ידע.
אלא במקום שיש בו יותר מדי ידע, יותר מדי לחץ,
ויותר מדי צורך שזה יהיה מושלם.

הדרך לצאת מהצפה ולהתחיל לבנות מערכת

לעוד פרטים

בגלל זה בחרתי ארבע הדרכות מאוד פרקטיות שבניתי בשנתיים האחרונות,
ולארוז אותן יחד.

לא קורס ענק.
לא תוכנית של חודשים.
לא עוד עומס.

פשוט ארבע הדרכות ממוקדות,
שכל אחת מהן נוגעת בחלק אחר בבניית מערכת למוזיקה.

כדי לעזור למוזיקאים לצאת מהצפה,
לעבור מפיזור לבהירות, ולהתחיל לבנות משהו שעובד.

עד חמישי כל ארבע ההדרכות יחד ב-49€ בלבד.
זה מחיר חריג שלא יחזור.

אם זה מסקרן, אפשר לראות את כל הפרטים כאן:

במייל הבא אני רוצה לדבר על טעות אחת
שאני רואה שוב ושוב אצל מוזיקאים
שמנסים לבנות מערכת,
אבל בעצם רק מחליפים טכניקה אחת באחרת.

רועי

'המאזין המיליון שלי'- קורס קידום מוסיקה (חינם)

הפודקאסט

כתבתי על שומרי הסף האלו ומי הם כאן.

למה שירים מעולים נתקעים

Thu, 12 Mar 2026 10:18:14 +0000

במייל האחרון עשיתי סקר: ֿ

"האם יש לך היום מערכת שממשיכה לעבוד גם אחרי שהשיר יוצא?"

התוצאה? 82.35% מאיתנו ענו "לא".

אני רוצה שנעצור רגע על המספר הזה.

זה אומר שרובנו,
במודע או שלא במודע,
עדיין מחפשים את שומרי הסף.

פעם זה היה מנהל הרדיו או הלייבל.

היום?

אלו "שומרי הסף החדשים"-
האלגוריתם, עורכי הפלייליסטים,
או כל מיני גורמים שמבטיחים לנו
מקום תחת השמש.

ראיתי לקוחות משקיעים עשרות אלפי שקלים.
חלקם אפילו טסו לחו"ל
כדי להקליט עם המפיק שתמיד חלמו עליו.

הם חזרו עם מוזיקה משובחת,
באמת מקצועית.

עשינו קידום והם קיבלו אמנם את התוצאות
הכי טובות שהיו להם אי פעם.

ובכל זאת,
האלגוריתם פשוט סירב לזוז בטירוף.

למה?
כי הפקה היא רק חלק קטן מהתמונה.

לייבל לא משקיע סכומים כאלו רק בשביל סאונד.

הוא רואה את התמונה המלאה.

הוא משקיע כי יש לו מערכת
שמחזירה את ההשקעה
דרך הופעות, דאטה וקהל נאמן.

כשמשקיעים כמו לייבל באולפן,
ולא רואים את התמונה המלאה
זה למלא דלי מחורר
ולקוות שהפעם המים לא יברחו...

האלגוריתם הוא לא פילנתרופ.

הוא פשוט מזהה שהדלי שלנו מחורר,
וממשיך הלאה לחפש דליים
שיודעים להחזיק את המאזינים אצלם.

האמת היא שיש כאלו
שמתפוצצים אחרי השיר הראשון.

ויש כאלו שגם אחרי חמישה ריליסים
נשארים בסטגנציה.

והמסקנה שלי היא כמעט תמיד אותה מסקנה.

זה לא קשור לשירים.
הם לרוב מעולים.

זה קשור למשהו אחר לגמרי.
לסיסטם.

זה לא אומר שאנחנו צריכים לפרוש
ולמכור את הגיטרה ב-Marketplace.

(למרות שיש שם כמה מציאות לאחרונה).

זה רק אומר שאנחנו צריכים להפסיק
לסתום חורים עם האצבעות ולבנות מערכת.

במיוחד בארץ,
כשעושים מוזיקה בעברית
ורוצים לתרגם האזנות להופעות
אי אפשר להסתמך על "טובות" מהאלגוריתם.

במייל הבא אכתוב
איך סותמים את החורים האלו באמת.

רועי

'המאזין המיליון שלי'- קורס קידום מוסיקה (חינם)

הפודקאסט